פסק-דין בתיק ת"א 2902-10

עניינה של התביעה שבפניי בנזק רכוש שנגרם לרכבה של התובעת, ביום 24.8.09. התביעה הוגשה על סך של 60,000 ש"ח ולטענת התובעת, הנזק האמור, נגרם עת רכבו של הנתבע, התנגש בה מאחור, בשעה שבלמה רכבה כדי להימנע מפגיעה ברכב שהיה לפניה.

מטבע הדברים מכחיש הנתבע אחריותו ובהגנתו טען כי רכבה של התובעת התדרדר על רכבו, לאחר שהתובעת פגעה בעמוד ברזל ובגומי, במהלך ניסיונה להמנע מפגיעה עם רכב שהיה לפניה.

אף שהתביעה נסמכה על תצהיר אחד בעוד מנגד הוגשו מספר תצהירים מטעם הנתבעת - מצאתי לאחר שמיעת העדויות לקבל את גרסת התובעת, מטעמים שיפורטו להלן.

טענות הצדדים בכתבי בית הדין ובתצהירים שהוגשו מטעמם:

1. בכתב התביעה נטען כי ביום 24.8.09 בשעה 18:45 נסעה התובעת ברכבה מירושלים לכיוון ת"א ונאלצה לעצור בפתאומיות. העצירה נדרשה בשל כניסתו של רכב אחר לנתיב נסיעתה מכיוון השוליים, בסמוך למחלף היציאה מכביש 1, לכיוון כביש גהה. הנתבע, שנהג ברכבו מאחורי רכבה של התובעת, לא שמר מרחק סביר כחוק, פגע ברכבה של התובעת מאחור וגרם לו נזק כבד ביותר. נטען כי לתובעת לא ידועות הנסיבות הממשיות שגרמו לפגיעה ברכבה, אך אירוע התאונה מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה, מאשר עם ההנחה ההפוכה. עוד נטען לחלותו של הכלל "הדבר מדבר בעדו".

2. לעניין הנזקים צרפה התובעת חוו"ד של שמאי רכב מוסמך- מר יובל עופר, שהעריך את הנזק שנגרם לרכבה בסך של 29,859.23 ש"ח. ירידת הערך של הרכב הועמדה, לאחר תיקון החישוב, על סך של 10,145 ש"ח. עבור חוות הדעת השמאית שילמה התובעת 950 ש"ח.

התובעת תיקנה את רכבה במוסך "אייל חי" ושילמה עבור התיקון 29,944 ש"ח. כמו כן שילמה 750 ש"ח עבור גרירת הרכב ממקום התאונה. נטען עוד כי כתוצאה מהפגיעה ברכבה, נאלצה התובעת להשתמש ברכבים שונים במשך חמישה שבועות מיום התאונה ועד ליום השלמת התיקון במוסך ביום 30.9.09.

3. על סמך האמור לעיל נתבעו הסכומים הבאים:

עבור תיקון הרכב-         29,944 ש"ח.

עבור ירידת הערך-         10,145 ש"ח.

עבור הגרירה-                750 ש"ח.

עבור שכ"ט שמאי הרכב-            950 ש"ח.

לסכומים אלו התבקשה תוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק וכן פיצוי עבור הטרחה, עוגמת הנפש, השימוש ברכב חלופי והוצאות המשפט. התביעה הוגשה כאמור על סך של 60,000 ש"ח.

4. נטען עוד כי התובעת פנתה אל הנתבע בכדי לנסות ולהימנע מקיום הליכים משפטיים, אך ללא הועיל. התובעת חזרה על כל טענותיה דלעיל בתצהיר שהוגש מטעמה ודחתה מכל וכל את גרסתו של הנתבע, כפי שתובא להלן. בתצהירה גם הוסיפה באשר להפסדי שעות עבודתה כי היא רופאת שיניים וציינה עוד כי הנתבע התחמק מליתן לה את פרטיו המלאים וזלזל בנזקים, על בסיס טענתו השקרית, כי הוא שמר מרחק סביר מהתובעת אך זו הידרדרה לכיוון רכבו.

5. בהגנת הנתבע הוכחשו סעיפי התביעה באופן גורף. הנתבע טען כי שמר מרחק סביר כחוק ומסר גרסה שונה לאופן התרחשות התאונה. לגרסת הנתבע רכב התובעת התדרדר על רכבו לאחר שהתובעת פגעה בעמוד ברזל ובגומי. לטענתו רכב התובעת הדרדר כאמור, עת ניסתה התובעת להימלט מרכב אחר שנכנס בטעות למחלף חיפה ורצה לחזור לנתיב ת"א. בהתאם לגרסה זו נטען כי הנתבע אינו חב לתובעת דבר.

6. מטעם ההגנה הוגשו תצהיריהם של הנתבע, של מר אבו פרחה נביל, של מר דוויק איאד, של מר עבד סלאימה ושל מר דוויק עיד.

בתצהירו שב הנתבע על האמור בכתב ההגנה ופרט את גרסתו. בהתאם לתצהירו ביום הנטען בשעה 6:30 לערך (כך במקור) באזור מחלף היציאה מכביש ירושלים-ת"א לכיוון כביש גהה, נהג רכב שלישי ( יונדאי מס' 1931865) נכנס בטעות למחלף חיפה ובקש לחזור לנתיב המוביל לת"א. התובעת, שנהגה ברכב מזדה (שמספרו 5275958), חששה לפגוע באותו הרכב, סטתה ימינה אל מחוץ לגבולות הכביש, פגעה בעמוד ברזל והתדרדרה אל עבר רכבו של הנתבע, רכב פזו' (שמספרו 3486004).

הנתבע אכן אישר כי נגרם נזק לחלקו האחורי של רכב התובעת, אך טען כי הנזק המתואר בחוו"ד השמאית, שצורפה לתביעה, אינו תואם את אופן התרחשות התאונה. הנתבע הדגיש כי רכב התובעת נפגע גם מקדימה.

7. הנתבע הוסיף כי בעקבות התאונה פונו הוא ואחיו- עיד- לקבלת טיפול רפואי בבית החולים "אסף הרופא".